ריאן ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 25.3.13 (להלן: "התאונה").

התובע מס' 1 הינו בעל רכב מסוג "טויוטה היילקס 2008" מ.ר. 8664964 (להלן: "רכב הטויוטה").

התובע 2 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הנהג ברכב הטויוטה.

הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הנהג והבעלים של רכב מ.ר. 6987751 (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכב הנתבע.

בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה כאשר הוא החנה את רכבו בחנייה ליד ביתו. שעה שרכבו עמד בעצירה מוחלטת, ביצע הנתבע פנייה ימינה מהנתיב הימני בו נסע והצמוד למקום חניית התובע. כתוצאה מכך פגע רכב הנתבע עם צידו הימני ברכב התובע בחלק האחורי ימני.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען כי בעת שרכב הנתבע התכוון לפנות ימינה מהנתיב הימני, רכב התובע, אשר היה בחנייה מימינו, נסע לאחור, בניגוד לכיוון התנועה ופגע ברכב הנתבע בחלקו הימני.

הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות הנזקים שנגרמו בעקבות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.

ב.רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

ג.דיון:

בדיון הציע נציג הנתבעת 2 כי היות ומדובר בשתי גרסאות סותרות בין התובע מס' 2 ונתבע מס' 1 יעבור תובע 2 בלבד בדיקת פוליגרף, שכן נתבע מס' 1 לא ראה למעשה את נסיבות התרחשות התאונה, אלא, רק חש בחבטה. התובעים הסכימו להצעת נציג הנתבעת 2.

לפיכך, הופנה התובע 2 בסוגית האחריות ע"י ביהמ"ש, על בסיס הסכמת הצדדים, לבדיקת פוליגרף. הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יפסוק במחלוקת ע"פ תוצאות הבדיקה. עוד נקבע בהחלטה כי הוצאות בדיקת הפוליגרף תשולמנה בשלב הראשון ע"י הנתבעת 2. במידה והתובע ימצא כאינו דובר אמת, יוחזרו לנתבעת ההוצאות לבדיקת הפוליגרף.

התובע 2 בבדיקת הפוליגרף מיום 7.1.04 השיב לשאלות הבאות כדלקמן:

"סמוך לתאונה ובזמן התאונה, האם רכבך היה כל הזמן בעצירה מוחלטת באותה חנייה?" – התובע השיב בחיוב.

" סמוך לתאונה ובזמן התאונה, האם נסעת רברס עם רכבך כדי לצאת מהחנייה? " – התובע השיב בשלילה.

על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף חיווה המומחה דעתו כי "הנבדק, מר אחמד ריאן, דובר שקר בגירסתו כפי שזו באה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות".

ד. הכרעה

לעניין המצב המשפטי באשר לשימוש בבדיקות פוליגרף בסכסוכים אזרחיים, יפים הדברים הבאים שהובאו בפסק דינו של כב' השופט טננבוים אברהם בתק (י-ם) 4860/05 (פורסם בנבו):